להיות רק בחינוך

מעכשיו ועד גמר התיקון – לכל הזמנים, כל האנושות חייבת להיות כל הזמן בחינוך, ובחינוך בלבד

תמיד יש תוצאות
לא יכול להיות שיש פעולה בטבע ללא תוצאה – טובה או רעה. ודאי שישנן תמיד תוצאות וודאי שהן לא נעלמות ואין העדר. אלא לעומתנו הן נעלמות, ובכל רגע האדם הוא אדם אחר.

כל פעולות האדם נשמרות
כל פעולות האדם שלמרות שהן לתועלת עצמו הן פחות או יותר בקשר לקבוצה, ללימוד, להשפעה, נשמרות ב"סיטרא אחרא". כלומר שבכל הרצונות בעל-מנת לקבל שהאדם פעל בהם ונתן יגיעה, שום דבר לא נעלם והכל נשמר. זאת כי האדם צריך לגדול בהדרגה וכשהוא מגיע לשלב שסכום היגיעה והמאמץ שלו והחברה שהוא עיצב לעצמו נותנים תוצאה, אז כל מה שהוא אגר בסיטרא אחרא ללא ידיעתו, מתעורר, מתבהר ויוצא ככלים המתוקנים. וכך הוא מקבל אותם, ואיתם הוא ממשיך להתקדם.

לכל פעולה יש תועלת 
ארגון בני ברוך מסבירים שאנו צריכים להבין שלכל פעולה יש תועלת, אפילו שלא לשמה. כל הפעולות שאנו עושים במשך חודשים, מצטרפות אחר כך לגילוי.
יצר הרע שעליו אנו מדברים בחכמת הקבלה, הוא מאד מיוחד – זה יצר הרע שאותו בונים בזמן שנמצאים בקבוצה, בלימוד, שרוצים להגיע לשמה ואנו יודעים בביטחון שאנו בלא לשמה – שרוצים להגיע לרוחניות כדי שיהיה לנו טוב ונרוויח בכל מיני אופנים. ואז מגבשים זדונות ושגגות, ועד שלא נגבש אותם ב"400 שנה של מצרים", לא נוכל לברוח משם ולהתחיל את התיקונים.

להיות במאמץ לחיבור
עיקר העבודה הוא בזמן השיעור. בכל רגע ורגע בזמן השיעור חייבים להיות במאמץ לחיבור הדדי ולגילוי מה שאנו לומדים עליו. ואז בטוח שנלווה את זה בבירורים הנכונים.

להשתדל לחשוב על דבר שאין בו שום טעם 
בזמן לימוד הזוהר עלינו להשתדל לחשוב בכוח על דבר שאין בו שום טעם בשבילנו. ואם נחשוב יחד ונדאג שכולנו נהיה בזה, הלימוד יעזור לנו להגיע לטעמים.

חשיבה בצורה הדדית
אם היינו חושבים בצורה הדדית זה על זה, אז ללא ספק שהיינו מגלים את מה שהזוהר אומר.

הקשר בין הנשמות
בסך הכל כל מה שכתוב בזוהר ובשאר ספרי הקבלה וכתבי הקודש, מדבר תמיד רק על הקשר בין הנשמות. וסוגי הקשר בין הנשמות אלו צורות המדרגות הרוחניות.

האדם צריך למדוד רק דבר אחד
האדם צריך למדוד את עצמו האם הוא רחוק או קרוב לבורא. אין מדידות אחרות, גם בין הנבראים – אני יכול למדוד קרבה או ריחוק מהחבר, רק במידה שאני קרוב או רחוק מהבורא.

ישראל על פי הקבלה
ישראל – חלקי מלכות דאין סוף שמגיעים קודם לתיקון. הם נקראים כך לפי הכיוון שלהם – ישר-אל, שיש להם נטייה לזה לעומת הרצונות האחרים שהם יותר עבים.

האחריות מוטלת עלינו
בדומה לאברהם שרצה לעשות תיקון בבבל, כך אנחנו צריכים לפעול ולהבין עד כמה מוטלת עלינו האחריות. זאת מפני שהכלים של אומות העולם לא מסוגלים להתרומם בעצמם, ואין בהם אפשרות אפילו לחשוב על התיקון בעל-מנת להשפיע.

תלות במבנה הנשמה
עביות האדם – זכה או עבה, לא משנה. מה שמשנה הוא עד כמה שמאירה בו הנקודה שבלב. והניצוץ הזה מתגלה דווקא באנשים לא זכים במיוחד. הדבר תלוי במבנה הנשמה, ולאיזה חלק מנשמת אדם הראשון הכללית הנשמה שייכת.

להרגיש את חיסרון הזולת
אנו תמיד עובדים עם חיסרון זר, אחרת אנו לא מתקשרים לזולת ומכונסים בתוכנו. לכן אנו צריכים להרגיש קודם את חיסרון הזולת – אדם, קבוצה, עם או הבורא, ואז לפעול לחיבור עימו לפי החיסרון שלו.