אותיות ההשפעה

כל אות בשפה העברית מסמלת כוחות, מידות של ההשפעה העליונה על ספירת מלכות, כך שאם היא מקבלת צורת אות מסוימת, היא מגיעה בזה לתיקון תכונה שמסמלת אותה האות. ומכיוון שהמלכות כוללת את כל הנשמות, כל הנשמות צריכות להגיע לחיבור בכל כ"ב האותיות, בכל אותן הצורות אשר מופיעות בספר התורה מהמילה "בראשית" ועד למילה "ישראל". והשאלה שנשאלת במאמר ה"אותיות" של ספר הזוהר היא מה היא אותה האות, מה הוא אותו הסימן העיקרי שאם עומדים עליו אז בטוח האדם מגיע לתיקון. את תכונת ההשפעה מסמלות לנו אותיות ס' ומ' שהן, בעצם, עומדות במבנה של ספירת הבינה, והבינה היא זאת שמנהלת את כל התיקונים. אות ס' מסמלת ג"ר דבינה, דרגת חפץ חסד, תשובה מיראה, שלא רוצה כלום, ונראה ששום דבר לא יכול להיות גבוה מזה. מי שמגיע לדרגה כזאת לא זקוק לשום דבר אלא רק להיות המשפיע, רק להיות כלול בתוך המשפיע, רק להיות למעלה מכל הרצון שלו, לא משנה עד כמה שהוא יתפרץ בו. האות מ' שמסמלת ז"ת דבינה, תשובה מאהבה, לקבל על מנת להשפיע, כוללת בתוכה גם את האות ס', ובנוסף היא גם נכללת מהחיסרון של האחרים כדי להשפיע להם. נראה שלא יכול להיות כבר יותר טוב מזה. בעל תכונה זו לא רק שלא משתמש ברצון לקבל בכלום לעצמו (זה נקרא ס') אלא הוא עוד מוסיף לעצמו חסרונות שאותם הוא לוקח מאחרים, מזרים, כדי להשפיע להם, כדי להיות להם כמו אימא (זה נקרא מ'). יוצא שהתכונות האלו ס' ומ' כאילו מכסות לנו את הכול. ובכל זאת אומר לנו ספר הזוהר שהאותיות הללו, דהיינו צורות הגישה, הקשר עם הא לוקות שמסמלות את תכונות הבורא ממש, בכל זאת הן לא מספיקות לאדם על מנת להגיע לתיקון וגילוי. ורק אות ב', שמסמלת ברכה, היא התכונה העיקרית שמביאה את האדם לתיקון ולכן דווקא בה נברא העולם. ומהי הברכה? סגולה, כוח מיוחד שמקבלים אותו מלמעלה. לכן לא השכל ולא הרגש, ולא שום דבר אחר שלפיו אפשר לעשות חשבון לא עוזר להגיע לרוחניות, אלא בסופו של דבר רק דבר אחד צריכים שיהיה קודם לכל וזה ברכה מלמעלה.