ההשתדלות, היגיעה בלתאר את עצמנו כאחד, ואת הפועל עלינו כאחד, עוזרת לנו לחדור יותר ויותר פנימה; זו "קבלה מעשית" הכול מושג בכוח התפילה (החיסרון הנכון) והוא החיסרון לחיבור כל בקשה שאינה לחיבור לא נקלטת למעלה אם אנחנו מתפללים עבור הכלל (שכינה,נקודות שבלב) אנחנו מגיעים לרצון שמזמין כוח שמקדם אותנו ואנחנו דומים במשהו לאותו המצב, הוא מיד פועל עלינו (חוק השתוות הצורה) הזוהר מכוון אותנו לפתוח את העולם שבתוכנו, כי כל מה שאני יכול לתאר לעצמי, כולל אני בעצמי, נמצא בתוכי ספר הזוהר מספר עלי – בי נמצאות כל ההבחנות; כל מה שאני קורא בזוהר מתרחש בי – אני הוא המסך, וכוח הרצון מצייר על המסך שלי כל מיני צורות, דמויות, מעשים, ודרגות של דומם, צומח, חי ומדבר עלינו לעבוד על יתר קשר פנימי בינינו; לשכנע את עצמנו שהרוחניות היא בנו, שמבחוץ אין לנו מה לחפש; שמהציור של התמונות בזוהר, אנו עוברים לכוחות, ומהם לשורשים שלהם, ובהם אנו מוצאים את העולם הרוחני ללא ספר הזוהר, אנו לא יכולים לגלות את המציאות הרוחנית האדם לא גדל מתוך זה שהוא מבין, אלא מכך שהוא מתייגע, ומתוך זה באה ההבנה בפעולות החיצוניות שלנו אנו לא משפיעים על המציאות; המחשבה הרעה או הטובה כלפי הזולת, היא הדבר היחיד שבו אנו משפיעים על העולם מהות תקופתנו, היא התגלות הקשר הרע בינינו; כל האמצעים העומדים לרשותנו היום עובדים רק למען זה – לגלות שהקשר בינינו הוא רע; זהו גילוי השבירה – המצב הרוחני הראשון, שממנו אנו מתחילים לעלות