התיקון של ישראל

אין אומה שמועדפת ברוחניות על פני אומה אחרת, יש הבדל בסדר התיקון בלבד – קודם צריכים להיתקן אלו שמרגישים את עצמם כישראל, והיתר לאחר מכן. אך כלפי השלמות כולם שווים…

בסך הכל, אנו באים מהמצב השלם שנקרא אין סוף, שבו חסרה רק ההכרה שלנו בשלמות, ואותה אפשר לפתוח, לגלות, רק "כיתרון אור מן החושך" – שנגלה את חוסר השלמות ומתוכו נגלה שלמות.

גילוי חוסר השלמות.

כדי לגלות את חוסר השלמות מעולם אין סוף, נעשו פעולות רבות של הסתרה וזו ההכנה בשבילנו; ההסתרה הגדולה ביותר היא שאנו נמצאים בעולם הזה – הדרגה הגדולה ביותר של ההסתרה, ומה שאנו צריכים לעשות כאן מעצמנו זה לפתוח את אותו עולם אין סוף, אותה השלמות שבה אנו נמצאים לפי מחשבת הבריאה "להיטיב לנבראיו" – המצב השלם והטוב ביותר שיכול להיות.

גילוי השלמות.

אנו מגיעים לגילוי השלמות מתוך חוסר סיפוק במצבנו, ואז מתחילים לחפש – מה במצבנו לא שלם ומה יכול להיות שלם במצב הבא, כלומר – מה חסר לי?. וכשמגלים שבמילוי עצמי לא יכולה להיות שלמות, אלא המילוי יכול להיות רק בזה שאני יוצא מעצמי וממלא את האחרים, שבזה שאני מדמה את עצמי למאציל, שלא נמצא במצבי אלא אני יכול לבוא אליו בחיסרון אחר, בחיסרון להשפיע. ואז כ כתוצאה מזה שאני משפיע לו, כתוצאה מהשתוות הצורה איתו, אני מגלה אותו בי, ואז אני מגיע לחיסרון החדש – שזה חסר לי. ובזה אני קובע את חוסר השלמות שלי – רק החיסרון לגלות את תכונת הבורא בי, עד שאני מגיע לדבקות.

כתבי מקובלים.

כל כתבי הקבלה מיועדים למקובלים – להעביר ביניהם את ההתפעלות, ההתרשמות, הידיעה על רשת הקשר בין הנשמות שבה הם נמצאים, כדי שיזדרזו ויצליחו לגלות את הכוח העליון, הבורא ולקדם נשמות אחרות לתיקונים. וגם הכתבים האלה יכולים להיות בשימוש שלנו – כשאנו קוראים אותם ולא יודעים מה הם כותבים שם וביניהם, כי כל מקובל כותב ברמה שלו. אבל כשאנו כילדים משתוקקים ופותחים את הספרים האלה של הגדולים – אם אנו רוצים להיות כמוהם בחיבור ובהשפעה הדדית, ולהימצא באותה המערכת שבה הם נמצאים – אז על ידי הכתבים האלה אנו זוכים להתקרבות. כי מה שהם כותבים זה הכוח שלהם, המחשבות שלהם, ואם אנו רוצים להיות דבוקים אליהם על-ידי זה שאנו משתדלים להתחבר בינינו, אנו כביכול מבקשים כניסה להגיע למצב שבו הם נמצאים.

חורבן ובית המקדש.

בית המקדש – כלי שלם שבו הבורא והנברא מחוברים, כאשר הנברא מגלה את הבורא, המקור, האור. חורבן – כשהכלי לא מסוגל לגלות את המצב הרוחני שלו. ההבדל בין 2 המצבים האלה זה כל הפער בין העולם הזה לעולם אין סוף, ואנו צריכים לרצות להתקדם לאותה השלמות. אם מתעלים מעל האגו לפי התנאי "על כל פשעים תכסה אהבה", אז מגלים בזה קשר עם העליון, אלוקות. ומפני שזו מטרת הבריאה, ישנם אנשים שמרגישים לזה נטייה, אחריות, צורך. ומי שמתקבץ לזה נקרא "בית אברהם" או "ישראל", מלשון ישר-אל.

התפקיד של ישראל.

ישראל – כל אחד ואחד בעולם שמרגיש שהוא חייב לתקן את עצמו על-ידי קשר עם הזולת, כדי להשפיע לבורא כמו שהוא משפיע לו. באנשים שמתגלה בהם כזה צורך, מתגלה מתוכם התורה – האמצעים איך להגיע לזה. ברוחניות אנו מדברים אך ורק לפי הנטייה של האדם, ולא לפי מאיזה גוף אישה נולד האדם הזה. אותם אלה שמקבלים דחף, נטייה לישר-אל, הם מועטים וכך גם יישארו. רוב בני האדם לא מקבלים את ההתעוררות הזאת ומקבלים רק הכבדה בחיים. ועל ידי זה שישראל מכשירים ומתקנים את עצמם, הם עושים זאת כדי לתקן את כל היתר שלא מקבלים לא התעוררות ולא הוראה.

אנושות זקוקה למנהיג.

האנושות צריכה שיהיה בה נציג, קשר למקור – שיש בו גם חלק מהמקור וגם חלק מהעולם. החלק הזה נקרא ישר-אל – המעביר, המתאם. לכן ישראל צריכים להרגיש את עצמם כנציגי הבורא מצד אחד ומצד שני מחוברים לכל יתר האנושות. וכך לאחר שהם מתקנים עצמם תחילה, הם יכולים לפנות לאומות העולם ולעזור להם לבצע את התיקון.

יציאת מצרים.

התענוג בהשפעה הוא לא כצורת המילוי המוכרת לנו כיום ברצון לקבל. אלא כשהאדם טורח, עובד ומושך את המאור המחזיר למוטב, הוא מתחיל להרגיש שלהשפיע לזולת זו השלווה והשלמות. עד שלא יתברר באדם גודל הרצון הגדול שלו – פרעה, גודל הדחייה שלו מהאחרים – הר סיני, וגודל המשיכה שלו בכל זאת לישר-אל – משה. עד שלא נבנה בתוך נשמתו כל סיפור יציאת מצרים, הוא לא זקוק לתורה ולתיקונים. אנו חייבים להגיע לצעקה ואז נגלה שלפנינו באמת נמצאת התורה – האמצעי לתקן את הרצון.

שפת הקבלה.

המצוות בין אדם לחברו קודמות למצוות בין האדם למקום, כי הן מביאות את האדם לדבקות במקום, בבורא. "גוי" – נמצא בקבלה לעצמו, "ממלכת כהנים" – בינה – להשפיע עתל-מנ להשפיע, "גוי קדוש" – כתר – קבלה בעל-מנת להשפיע. שפת הקבלה, אמנם שקשה להבין על-ידה את האמת, בלעדיה לא ניתן להבין את האמת.

העבודה האמיתי של ישראל.

גם אנו היהודים צריכים לפרש את השפה הזו בהבחנות יותר פנימיות, וגם ישראל באומות העולם צריכים לפרש את השפה הזו בהבחנות יותר פנימיות. אנו נקראים "יהודי" לפי רמת הרצון לקבל שלנו, והאחר נקרא לפי רמת הרצון לקבל שלו סיני, אירופאי וכו'. ולכל אחד עבודה סגולית בדיוק כמו לאחרים – היא שונה רק באופי החיצוני, אך כלפי האופי הפנימי – לכולם אותה העבודה. כל אחד רק משתדל משכבה אחרת ברצון לקבל. העבודה של ישראל באמת, לצאת מכל 70 אומות העולם לאמת – כי הם כלולים בהם כתוצאה מהשבירה. הם צריכים לצאת מכל העמים ולהגיע לזה. זאת עבודת ישראל. וכל מי שמתעורר לתיקון נקרא ישראל. וכל היתר נקראים 70 אומות העולם.