העולם הזה

מהו העולם הזה ברוחניות? אדם בדרך הרוחנית מתחיל לקשור את העולם הזה וגם את היחס לבורא יחד והוא לא מבדיל בין זה לזה. העולם הזה, כל מה שקורה לי כאן בכל דבר ועם כולם, הכול הם סימנים, דיבורים של הבורא איתי. אין כאן בעולם הזה מישהו או משהו אלא בסך הכול כך הבורא מצייר לי תמונה שקרית כזו שכאילו נמצאים כאן בני אדם, דומם, צומח וחי שדרכם אני מקבל איזושהי השפעה, שלילית או חיובית. אבל בעצם ההשפעות האלו באות ממנו. אין בהם שום בחירה חופשית ובכלל מי הם ומה הם.

הכול הוא בעצם אני, זה הכלי שלי, זה הנשמה שלי, חלקי הנשמה שלי, חלקי הכלי שלי. ומה שאני מרגיש בתוכם, בתוך הרצונות האלה, בתוך הכלים האלו, דומם, צומח, חי ובני אדם שמסביבי, כל זה, זה יחס הבורא, שיחת הבורא אליי ואין כאן שום דבר חוץ מזה. לכן אני מייצב את היחס שלי למציאות שזה אני וכל היתר, מה שנמצא מחוצה לי, זה בעצם גם כן אני רק עוד לא קירבתי אותם, עוד לא חיברתי אותם אליי. זאת היא בעצם כל העבודה שלי, שהם כולם יתקבצו בתוכי ואז במידה שהם מתקבצים בי, הדמויות האלה הופכות להיות לרצונות הפנימיים שלי. וכרגע מה שאני מרגיש שהם כביכול נמצאים מחוצה לי זה בגלל תפיסת המציאות השקרית שלי. כשאני מחבר אותם אליי הם הופכים להיות לכלים הפנימיים שלי ואז אני לא מרגיש הבדל בין יחס הבורא אליי דרך כל המציאות הזאת ובין היחס הישיר שלו אלי. כי בחיבור שלי עם האחרים, עד כמה שאני מסוגל להרגיש אותם בתוכי, בזה הוא מתגלה לי.