קל לי לבטל את הרצונות החומריים של הגוף כמו מותרות, מוצרים חדשים וכדומה. אבל איך אני יכול מבחינה מחשבתית להיות ברצון לחיבור, למטרה, בזמן שאני חושב רוב הזמן על הכרחיות? התשובה היא לא להחשיב את שעות העבודה וההתעסקות בהכרחיות מעבר למה שחייבים. יש לראות בזה משהו שאני חייב לבצע בעל-כורחי, מחוסר ברירה, ולא יותר מכך. אם אדם צריך לעבוד עשר שעות ביום בשביל ההכרחיות, לא לחשוב ולהתעסק בזה מעבר לשעות האלו, בשאר הזמן להתמקד במטרה וברצון.