לא לפחד מהלא מובן אלא "לבלוע" את הלא מובן הזה כמו תינוק, ואחר-כך זה יתברר.
אל לנו לתכנן תוכניות או לשאול שאלות על העתיד אלא לפעול במה שאפשר ברגע זה בלבד.
עד שהאדם לא נכנס לרוחניות הוא לא מבין שהחיסרון הוא הדבר החשוב.
הרצונות הם הפועלים והזזים בעולם, והם החשובים. הגוף הוא סתם חתיכת חלבון.
בכל מדרגה רוחנית, אך אחד לא פועל עם הרצון שלו, אלא לוקח את רצון התחתון, ומעלה אותו הלאה.
אין חדש, רק גילויים חדשים, ואני רק צריך לרצות להיפתח, שהאור יפתח אותי יותר ויותר.
כל מה שנברא זה רק רצון, וכל מה שאני רואה ומזהה זה רק רצונות שאותם אני מכנה בכל מיני שמות.
אין לי דבר מלבד הרצון, ואת כל השינויים ברצון עושה לי האור.
אני נמצא במצב אין-סופי, אך תופס רק חלק קטן ממנו, ואני זקוק לאור שיגלה לי את מצבי האין-סופי.
אני לא מגלה את האור – אני מושך את האור שיגלה לי את עצמי, קרוב יותר ויותר לאין-סוף.
הכול מרוכז ומסתובב כלפי ההבחנה ברצון שנקראת "נשמה". כל הדברים הארציים וכל הדברים האלוקיים, לא שייכים לנשמה, ה"אני" שנמצא באמצע, ביניהם, זו הנשמה.