אין לך מקום אחר שבו אתה מבצע את התיקונים שלך, חוץ מהיחס שלך לזולת.
הפוך מהמצב המושלם
ישנו המצב האמיתי, היחיד שנברא – מלכות דאין סוף, ואנחנו נמצאים שם בצורה השלמה, המלאה. אלא אנו צריכים להשיג עכשיו את המצב הזה ולשם זה חסרים לנו כלים, רגישות, תיאבון, צער שאין לנו את המצב ההוא. כדי להביא אותנו לחיסרון השלם למצב השלם, מביאים אותנו לעולם הזה – המצב ההפוך מהמצב המושלם.
השאלה על משמעות החיים
מעוררים את האדם בקצה הנמוך ביותר, על-ידי זה שמגלים לא שהוא לא סתם נמצא ב"מרתף", אלא שיש מצבים אחרים, יותר טובים, שמוציאים אותו לזמן מה מהמצב הזה. ואז האדם מתחיל לשאול על משמעות חייו.
הרגשת החושך
דווקא היחס המיוחד של הבורא לאדם, מעורר באדם את כל הרגשת החושך והצער במצב שבו הוא נמצא. הבורא נותן לאדם שאותו הוא רוצה לקדם בעיות, לחצים, וככל שהוא מתקדם הוא מרגיש יותר ויותר צער, עד שהוא מסיים את העבודה שלו ב"מרתף", שבה למרות הצער הוא גדל, מכיר יותר ויותר במצבו ומבין שכל מה שמפריע לו זה היחס שלו לאביו.
יחס מיוחד
אדם המגיע למצב זה משתדל לקבוע, שלמרות החושך שהוא מרגיש, זהו יחס מיוחד. ושהוא חייב ללקט את כל ההרגשות ההפוכות האלו, ועל פניהן להגיע לדבקות באביו, להצדיק אותו באיזו צורה. עד שהוא נעשה בזה גדול ומתחיל לקבל את החושך שבמרתף כאור. לא האור שאליו משתוקקים באי העולם, אלא אור גדול אחר, חדש, ברמה החדשה – עולם חדש.
שמירה על כוונה
בזמן השיעור צריך לשמור על הכוונה – שאנו יחד, וביחד בינינו נגלה את האור.
קשר של השפעה
אין פעולות הכתובות בזוהר אלא בין אדם לחברו, שעל-ידן מתגלה קשר הדדי של השפעה שנקרא "האור העליון" או "גילוי הבורא".
להידמות לבורא
הבורא זו תכונה, לא דמות, שהיא השפעה חלוטה. ובמידה שמשתדלים להיות בה, זה נקרא שמשתוקקים להתקרב לבורא. במידה שרוצים לפעול כך כלפי הזולת ובעולם, נקרא שרוצים להידמות לבורא.
מערכת ערכים
העיקר בזמן הקריאה הוא לסדר בפנים מערכת ערכים, שבכל מילה ומילה האדם נע בסולם התכונות, ההבחנות, ומבין שכל זה נמצא בתוך הרצון, שלו הרבה גוונים, ובהם הוא חייב להשתדל להבין את מה שהוא לומד, ואז מתוך זה בא המאור המחזיר למוטב.
המציאות האמיתית
עמותת בני ברוך מסבירים שאנחנו צריכים לסלוח למקובלים, שאמנם שהם משתדלים מאוד להסביר לנו מה זה נקרא רוחניות, אבל אנחנו בכל זאת לא כל כך מבינים. כי בשבילם העולם הרוחני זה מה שקיים, והעולם שלנו ממש לא. והם מבינים את ההפכיות הזאת, הם חיים אותה. אנחנו חיים במסך שמקרין לנו דמיון שאותו אנו מייצרים בעצמנו, והם חיים במציאות האמיתית. ועד כמה שהם משתדלים לכתוב עבורנו על אותה המציאות, לנו זה בכל זאת לא מובן.
הכל בפנים
הרוחניות לא נקלטת או מורגשת מחוץ לאדם, כי רק בתוכו, בתוך תוכו של הרצון, הוא מתחיל להרגיש את השינויים. וכלפי עצמו הוא מגלה שהוא היה כך גם קודם לכן, אך כעת מצב זה מתגלה יותר ויותר מבפנים.
היחס בין הענף לשורש
אין לנו מילה בחכמה הקבלה שלא מצביעה על קשר המתקיים ממטה למעלה. אך המילה היא לא השורש עצמו או הענף שלו, אלא היחס בין הענף לשורש.
ממצב של קבלה למצב של השפעה
ממטה למעלה – מתכונת הקבלה לתכונת ההשפעה. המילה מכוונת תמיד להביא אותנו ממצב של קבלה למצב של השפעה. ועד כמה שנתעמק בכל מילה ומילה, נסחב את עצמנו להשפעה.
שפת הענפים
שפת הענפים – שפה המיועדת לתפקד כמעלית, כמנוף. לכן היא מצביעה על השורש ויש בה את כל הצופן של השורש.
קשר בין חלקי המציאות
שפה היא קשר; יש לנו המון פרטים בכל המציאות והעיקר הוא הקשר בין החלקים. כל ההתפתחות שלנו היא התפתחות צורת הקשר בין החלקים. והקשר הזה נקרא "הבורא" – תכונת ההשפעה השורה בין כולם.
לחיות את צורת ההשפעה
בזמן הלימוד, אני צריך כל הזמן להשתוקק להתאחד עם אותה הצורה שעליה כותבים המקובלים. לא לתאר את הצורה עצמה, כי אז זה דמיון, אלא אני רוצה לחיות את אותה הצורה שהם מתארים לי. הם מתארים לי את צורת ההשפעה ביני לבין החברים – בסך הכל זה מה שכתוב בכל חכמת הקבלה. ואיך במאמץ של ההשפעה ההדדית בינינו אנחנו מגלים את תכונת ההשפעה שזה הבורא, בוא וראה. ואם אני כל הזמן נמצא במאמץ לתאר מה שהם כותבים לי, והמאמץ נעשה מוחשי, זה ממש מתחיל להתגלות.
שינוי צורה
שינוי צורה – עד כמה כל אחד חושב על עצמו. שינוי צורה זה לא לחשוב על האחר.
למשוך את המאור
אין שום דבר שמגיע מהמאמץ שלנו; המאמץ שלנו צריך להגיע כדי למשוך עלינו את המאור בלבד.
לכוון למאור
הבעיה שלנו היא שבכל הפעולות שלנו אנו לא מכוונים למאור, ומצפים שהפעולה עצמה תביא לנו תוצאה. אך עלינו להתחבר כדי שהאור ישפיע עלינו.
הזמנת האור המחזיר למוטב
אנו שוכחים על הכוח היחיד שפועל במציאות, אך אין לנו דבר חוץ מהזמנת האור המחזיר למוטב. וגם כשאנו לא עושים פעולות פיזיות עלינו לצפות למאור שיבוא ויתקן – "ציפית לישועה?".
גילוי העולם העליון
ערבות היא הכלי שבו מגלים את העולם העליון, את הכוח העליון, את עצמנו בגמר התיקון.