בדומה לאטלס של הגוף המתאר את האיברים הפנימיים שבו, הזוהר פותח לך את האטלס של הנשמה שלך
בהתפתחותה של האנושות היא רוכשת עוד ועוד מטרות אגואיסטיות, עד שלבסוף היא מתייאשת ומתגלה בה רצון חדש – השתוקקות למשהו שמעל העולם הזה, שנקראת "הנקודה שבלב"
ההתקדמות הרוחנית תלויה ביגיעה מצד האדם להגדיל את רצונו לרוחניות, ולשם כך עליו לקבל התפעלות ודחף מהסביבה
בשונה מהגשמיות, ככול שהאדם מתאמץ יותר – הוא מגלה יותר חושך ומשבר, זאת כדי להראות לו שהתוצאה הפוכה ממנו ואין בכוחו להשיגה; רק אם האדם מגלה בתוכו חוסר אונים, ומקבל
מהסביבה את גדלות המטרה, הוא יכול "לצעוק הצילו" ולפנות לבורא
ברוחניות שבנויה על השפעה ואהבה, הגדול הוא מי שיש לו כוח וגם הכנעה לתת ולשרת אחרים
הגדול בקבוצה הוא מי שמסוגל להתקשר לרצון הזולת ולבטל את רצונו עצמו לשם החיבור
עשיית מצווה = שינוי הרצון מ"על מנת לקבל" לעצמו ל"על מנת להשפיע" לזולת
ה"תורה" היא ה"אור", אותו כוח שנמצא במציאות ויכול לתקן את טבענו מהיותו הפוך לבורא לשווה לו
ששת ימות השבוע מקבילים לתיקון הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד, והן מובילות ל"שבת" – תיקון המלכות
בדומה לילד קטן שמכיל את כל האיברים כמו אדם גדול, כך כל אחד מתרי"ג הרצונות מכיל בתוכו את כל 125 המדרגות
כל סולם המדרגות והעולמות, לא באמת נמצא בפני עצמו מחוץ לאדם, אלא רק בתוך האדם שבוחן את מידת התפתחותו; הדבר דומה לדירוג שבנינו להתפתחותו של הילד, ה"סולם" הזה לא באמת קיים
ההתפתחות הרוחנית מתרחשת בג' קווים, ועבודתו של האדם היא לברר אילו רצונות שייכים לקו ימין, לכוונה להשפיע, ואילו לקו שמאל לכוונה לקבל, ולחבר ביניהם; רק על זה מדבר ספר הזוהר
בזמן הלימוד עלינו להשתדל לאתר בתוכנו היכן כל מילה נמצאת בי. כל המילים מתארות סוגים של רצונות ושל התקשרויות ביניהם
מטרת לימוד הזוהר היא לא להבין את הטקסט, אלא לקבל מהספר, מהחיבור בין כולם כוח שיקרין עלינו וישנה אותנו, כך שנכנס למציאות הזו ונשיג אותה מבפנים
"אין מוקדם ומאוחר בתורה" – התורה מספרת על סדר קבוע של מצבים פנימיים, אך ברגע שהאדם נכנס למציאות הרוחנית הוא מבין שההתקדמות במצבים אינה תלויה בזמן הגשמי אלא ברצונו בלבד