שינוי הכוונה

החידוש צריך להיות בעמקות החיבור בינינו ולא בחיצוניות. בכל פעם שאני שר את אותו השיר, שומע את אותן המילים, רואה את אותם הפרצופים, עלי לחוות מצב חדש, לפתוח כלי פנימי יותר בכל פעם הכרת הרע היא במקום שבו הייתה שבירה – ביחס לאחרים, לזולת. הכרת הרע היא אינה כלפי הרצון אלא הכוונה. המלחמה העיקרית היא על הכוונה. אנו לא יכולים לשנות את הרצון אלא את הכוונה, שתהפוך את הרצון מיצר רע ליצר טוב. אם אני נמצא בעולם הזה באיזושהי התאמה לדרגה עליונה יותר – קבוצה, ספרים, לימוד – האור פועל עלי אפילו ללא הכוונה הנכונה. עלינו להשתמש בקנאה כדי לעורר בכל אחד מחברי הקבוצה רצון להגיע להשפעה. ההתקדמות באה לידי ביטוי ביתר גילוי הרע. החברה צריכה לתת לאדם ביטחון ותמיכה לגלות את הרע. ב"מדבר", בקשר בין כולם בנקודות שבלב, אנחנו מגלים את האלוקות. אל לנו לגנות את החברים על דברים גשמיים, אלא לשים לב, גם כלפי עצמנו וגם כלפיהם, רק לנקודות שבלב. כל הפעולות והמעברים ביניהן, בונות בנו הרגשה, וכולם נשארים קבועים וחיים בכלי, כי אין העדר ברוחני. הכלים שעליהם אנו מדברים הם גם אורות – כל דבר שהרצון לקבל מתפעל ממנו, זה אור. ההבדל בין רשימו – רצון למשהו, למילוי עם הדבר הרצוי, הוא בגודל החיסרון שלי, כי האור נמצא במנוחה מוחלטת; עלי להוסיף יגיעה על הרצון, ומתוך הרשימו, יתגלה המילוי. "אור" – תכונת ההשפעה שבתוך הכלי; "כלי" – תכונת הקבלה שבתוך הכלי; "בורא" – צורת ההשפעה שבכלי. כל הלימוד וההסתכלות שלנו על החיים, חייבים להיות קשורים לחומר (רצון) ולצורה מלובשת בחומר, וכך לעולם לא נטעה. "גוף" הוא הרצון לקבל. "נפש" היא צורת ההשפעה שהרצון לקבל מקבל. אנו זקוקים להרגשת הקיום הגשמי, כדי לצאת ממנה בכל פעם להרגשה הרוחנית.