הגישה לגילוי הבורא אינה שונה מהגישה המדעית שבאמצעותה אנו מגלים את העולם שלנו חכמת הקבלה היא מדע, חכמה על החיים מעל קיום הרמה האנושית המצב הוא קבוע – הרצון לקבל שהבורא ברא מלא בידיעת הבורא, בהופעת הבורא. אנו צריכים לגלות את זה בשלב ראשון, עלינו להמציא לילדים דוגמאות ומשחקים המבוססים על כתבי המקובלים, שימחישו את הכדאיות שבהשפעה. לאחר מכן עלינו לבנות להם סביבה שתגרום להם לרצות להשפיע ולקנא באחרים שעושים זאת ממצב "לא לשמה" עלינו לפתח אמצעים שיביאו את האדם להכרת חשיבות ההשפעה בעצמה, אמצעים למשיכת המאור המחזיר למוטב במידה שהאדם מתעניין בתוצאה מהלימוד, הלימוד משפיע עליו ומשנה אותו גרגיר קטן של העליון גדול יותר מכל מה שיוצא ממנו עלינו לחלק את יחסנו לחיים בצורה ברורה – זה נגלה וזה נסתר. ואז נגלה שחלק גדול מאוד מהחיים שלנו נסתר מאיתנו אדם לומד כדי לעורר עצמו להידמות לכוח העליון, להשפעה.
הלימוד הוא אמצעי להכיר את הפעולות שעוברות עלי השיטות והאמונות השונות נובעות מהרצון לקבל, בהתאם למידת העביות שבו "חכמת הקבלה" מסבירה לי כיצד להרחיב את הכלי שלי ולקבל בו עובדות – צורות האור שמתלבש בו כדי להרגיש תענוג מהשפעה, היה מספיק ריחוק ללא שבירה, אך כדי להשיג את גדלות הנותן, לגלות אותו, מלבד להעלמה הייתה נחוצה גם שבירה העבודה בחברה צריכה להיות כל הזמן למען גילוי, לשם החיבור עם הבורא חוסר שימת הדגש על הבורא שנמצא בתוך החומר, בפעולה ובמטרה, עולה לנו ביוקר. עלינו להשתדל לגלות אותו, שהוא הקובע והנמצא בכל הדברים הללו הנברא הוא העתקה של האור בתוך הכלי, ה"הטבעה" של הצורה בחומר, אך לא החומר עצמו