בראשית ברא – הבריאה על פי חכמת הקבלה

התורה נפתחת בסיפור בריאת העולם, שקיבלה פירושים שונים ומשונים, וכל אחד רואה אותה אחרת בדמיונו. מרצי עמותת בני ברוך מסבירים לנו מהי הבריאה על פי חכמת הקבלה.

ספרי הקודש
כל ספרי הקודש של היהדות, ללא יוצא מן הכלל, מדברים על העולם הרוחני ועל הדרך להגיע אליו. כל ספר נכתב בשפה מעט שונה, בהתאם לכותב ולדרגתו הרוחנית, ובהתאם לתקופה בה נכתב. "שפת התורה" מתארת את העולם העליון בשפה סיפורית, "שפת הדינים" משמשת בתלמוד ובמדרשים, "שפת הקבלה" משתמשת בספירות, פרצופים ותרשימים, כמו בספר "תלמוד עשר הספירות", וכן הלאה, אך כל הספרים הללו מדברים על אותו דבר בדיוק – הדרך אל הרוחניות.

האלף השביעי
אם כך, כמובן שגם בריאת העולם אינה מדברת בהכרח על אירועים היסטוריים שקרו או לא קרו אלא על מהלך של תיקון שעוברת האנושות. כל יום בתיאור הבריאה משול לאלף שנה, והתהליך עובר על האנושות תחילה בחוסר מודעות ולבסוף מתוך מאמצי תיקון עצמיים. אין פירוש הדבר שאנחנו צריכים לחכות בהכרח 6,000 שנה כדי להגיע לתיקון, והבחירה היחידה שניתנה בידינו היא האפשרות לזרז את התיקון ולהגיע למטרה בפחות זמן.

יום ראשון
ההבדלה בין אור לחושך ביום הראשון משולה לתהליך הפרדת המחשבות של האדם, למחשבות שהן לטובת התקדמותו הרוחנית ומחשבות שמביאות אותו להכרת הרע שבתוכו, הכרת האגו הגורם להבדל בינו לבין הבורא. הצעד הראשון לקראת התיקון חייב להיות הבדלה והבחנה בין התכונות השייכות לרוחניות לתכונות האגואיסטיות, המרחיקות אותנו ממנה.

יום שני
ביום השני לבריאה מופרדים המים והשמיים, ובהשאלה – מתחילה מלאכת התיקון של התכונות האגואיסטיות שהבחין בהן בשלב הקודם. בשפת הקבלה "מים" הם תכונת ההשפעה, תכונתו של הבורא, שהיא המקור לכל החיים, כמו המים. על ידי לימוד חכמת הקבלה, כפי שהיא נלמדת בעמותת בני ברוך, אנו יכולים למשוך את תכונת ההשפעה של הבורא עלינו, ולגרום לה לתקן את האגואיזם שלנו כך שנוכל להגיע להרגשת העולם הרוחני.

יום שלישי
אחרי שהמים, תכונת ההשפעה, מתקנים את הרצון, ניתן סוף כל סוף לבנות ארץ ראויה להצמחת חיים. "רצון" ו"ארץ" הם אותה מילה בחכמת הקבלה ומתארים את אותו הדבר בדיוק. לכן, הפירוש לבריאת הארץ היא מציאת האיזון בין הרצון עצמו, שחייב אור כדי לצמוח ולהצמיח, אך חייב לקבל אותו במידה מסוימת  בלבד כדי לא לכבות ולהמית את הרצון באור הבורא החזק. עכשיו תחליפו את המילה רצון במילה ארץ ואת המילה אור במילה מים.

יום רביעי
ביום הרביעי נבראים "מאורות הרקיע": שמש, ירח, כוכבים. הפירוש: נוצרים שלבי התיקון והזמן. הבריאה יכולה להיקרא גם "אדם" או "נשמה", וחלקי הבריאה יכולים להיקרא גם "נשמות פרטיות" או "בני אדם". התיקון צריך להתבצע בכל חלקי הבריאה וכל נשמה פרטית עוברת את כל שלבי התיקון, כמו הנשמה הכללית.

יום חמישי
היום החמישי הוא יום בריאתם של הדגים והעופות, שממלאים בהדרגה את הבריאה באור העליון.

יום שישי
ביום השישי נבראים בעלי החיים והאדם, שנברא "בצלם אלוהים", כלומר שיש מבנה מיוחד שניתן לו בלבד מכל חלקי הבריאה, ומאפשר לו להגיע לתיקון, להשוואת תכונותיו לתכונות הבורא. כל עוד אין לאדם את התחושה של העולם הרוחני הוא אינו מבין מה עליו לעשות, וכדי להתקדם בצורה נכונה כלפי התיקו הוא חייב להקשיב לעצות המקובלים, שכבר תיקנו את עצמם. ה"צלם" הזה, שיש בתוכנו, הוא מנגנון העזר שמכוון את נשמתנו בדרך הנכונה, והלימוד בעזרת מורה רוחני, ספרים וקבוצה, כפי שאנו עושים בבני ברוך, הוא הכרחי כדי לאפשר למבנה הזה לתפקד בצורה מיטבית.

שבת
ששת הימים שקדמו לשבת היו ימי חול, ימי עבודה לתיקון תכונות האדם, בהתאם לספירות הרוחניות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. הספירה השביעית, האחרונה, נקראת "מלכות", והיא אינה מסוגלת לתקן את עצמה אלא להטמיע בתוכה את ששת התיקונים הקודמים בלבד. באלף השביעי הזה הנשמות מתמלאות באור העליון, וכל שעליהן לעשות הוא לשבות מכל מלאכה ולא להפריע לאור בעבודתו. הביטוי הסימלי לכך הוא שמירת השבת ביהדות.