Home >> שיעורי קבלה >> חיבור נכון בערבות בנינו
חיבור נכון בערבות בנינו

חיבור נכון בערבות בנינו

אנו נמצאים בחברה שבה כולנו מחוברים בעל כורחנו מצד הטבע. אנו חשים בזה אך עוד לא מודעים לזה לחלוטין. כדי להיות בערבות הדדית אנו צריכים להפוך את הקשר הזה, ששנוא עלינו כעת, לקשר רצוי…

מחשבת הבריאה היא להיטיב לנבראיו. נברא הוא מי שנמצא מחוץ לבורא.

אותה תכונת הנברא האחת שהיא הרצון לקבל, קיימת בתוכה בשני אופנים, שביחד הם מחזיקים את השלמות. לא קיים אופן אחד ללא שני. האופנים הם דבר והיפוכו – חומר שהוא רצון לקבל שכביכול הפוך מהבורא, והצורה שלו היא צורת ההשפעה שדומה לבורא.

2 הצורות ההפוכות שבנברא מתגלות כלפי הרגשת הנברא, שמשיג בהדרגה את המצב היחיד שבו הוא נמצא.

המצבים עוברים על הנברא בכל פעם בדבר והיפוכו, כך שבכל פעם מתרשמים יותר ויותר, מה זה נקרא להיות הפוך מהבורא או בעדו. כיום כל האנושות נכנסת לשלב זה, שבקטע ההתפתחות הזה אנו בונים את עצמנו, בהכרה שלנו כלפי ההתפתחות, בהבנה, בהשתתפות עצמית.

כל ההתפתחות הוא בהכרה איפה אני נמצא. ועד כמה שאני לוחץ על עצמי יותר ויותר להכיר מי אני ומה אני לעומת מי שקיים מחוץ לי, עד כמה שאני מפתח השתתפות של,י אני בעצם מפתח העצמאות שלי. את ההבנה, ההכרה, המחשבה, הדחף משלי – זה בעצם ה"אני" שנולד בתוך הנברא, שהוא אותה התוצאה הרצויה מכל התהליך, שהרצון לקבל רוכש לעצמו על עצמו.

כתוצאה מחוסר הסיפוק החומרי, העולם צריך לברר עכשיו גם את חוסר הסיפוק הרוחני. בעולם עכשיו נולד בירור חדש – חוץ ממר ומתוק, אמת ושקר. זה נובע כתוצאה מהגילוי שלא ניתן להשיג סיפוק גשמי ללא סיפוק רוחני.

כדי לגלות את הזוהר אנחנו צריכים להיות במצב שבו הוא מתגלה; הבורא נסתר בתוך הנברא כתוצאה מזה שהנברא לא מסוגל להיות במצב שהבורא יתגלה בו. אך השינויים יכולים להיות בתוך הנברא, בזה שנברא מגיע לתנאים שבהם הבורא מתגלה., לפי החוק האחד – חוק השתוות הצורה. כלומר ברגע שאנחנו מגיעים לאותה תכונה כמו הבורא, לפחות במשהו, אנו מגלים אותו.

בזמן קריאת הזוהר אנו צריכים להשתדל לחשוב כל הזמן על זה שרשת הקשר בינינו, שהיא קיימת אבל קיימת בדחייה הדדית, בחוסר חשיבות לחיבור. אנו רוצים שהיא תהפוך בצורתה לחיבור מסוים, לפחות במקצת, ושהחיבור הזה יידמה לבורא, לאור. ואז האור יזרום בתוך החיבור הזה, וזה נקרא גילוי הבורא לנברא.

ספר הזוהר מספר לנו על הקשר בינינו. אין יותר על מה לספר בעולם ובמציאות.

הרגשת האדם מתחילה מזה שהוא מרגיש את עצמו כנבדל מהטבע.

רשות אחת היא הטבע. ברגע שהאדם מתחיל לייחס למציאות 2 רשויות, טוב ורע, כבר מתחיל להיות יחס למציאות כמו לרשות בפני עצמה. מתוך ההרגשה הזו נובעות כל האמונות, הדתות וצורת התרבות האנושית.

אנו צריכים להבין שביחסנו לטבע אנו מפתחים את עצמנו כבני אדם. וההגדרה של האדם בעולם הזה היא קודם כל שיש לו תרבות ומדע – 2 דברים המוכנים למין האדם בלבד. וזה נובע מהרגשת שתי הרשויות. אם לא היו דברים האלה, לא הייתה לנו כל ההתפתחות התרבותית, שזה מה שמבדיל בינינו לבין החיות.

שיטת הטבע היא שיטה מטריאליסטית – שאין לי עם מי להתחשב, רק עם החוקים שאני בהם קיים.  השיטות הדתיות והאמונות למיניהן הן פעולות חיצוניות שבאמצעותן האדם רוצה לשנות את תוכנית הבריאה, תכלית הבריאה, לשנות את יחס האל אליי. ורק השיטה שבה האדם משתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו ומשנה את עצמו עד לדרגת הכוח העליון – שיטת הקבלה, היא שיטה מעשית, אמיתית, נכונה ואפשרית באמת.

שוויון זה לא שכולם אותו הדבר, כי אנו נולדים לא שווים מהטבע. ואם נעשה שוויון בצורה מלאכותית, אנו נפר את חוק הטבע מיסודו ואין דבר גרוע מזה.

בטבע קיים שוויון אבל שוויון אחר – כל אחד צריך לקבל כמה שהוא צריך לקיומו ולתת את המקסימום למען הכלל.

אם חילקתי לכולם את אותו הדבר לא תהיה הרגשת שוויון, כי כל אחד הוא בעל צרכים שונים. השוויון יכול להיות רק אם כל אחד יקבל באופן יחסי למה שהוא, שבלי זה הוא לא יכול להתקיים בצורה נורמאלית – דירה, פנסיה, ביטוח לאומי וכן הלאה. אך צורת הקיום המתוקנת הזו יכולה להתקיים אך ורק בתנאי שאנו נבנה את החברה בהתאם לחוקי העולם – בצורה אינטגרלית. כשנביא את האנושות לצורה כזו, כולם יהיו שווים.

מהיום והלאה, אתה לא יכול לבצע דבר אם אתה לא מתחשב מלכתחילה בכלל האוכלוסיה. לכן אם אתה רוצה שמשהו יתקיים, אתה חייב להקדים ולעשות חשבון עם כל האזרחים.

הטעות שלנו היא בעשיית החשבון הנכון – חשבון עם כל העם.

 אנו לא מסוגלים להתחבר בינינו מכיוון שנולדנו בטבע אגואיסטי ואנו שונאים זה את זה. לכן ניתן להתחבר רק מעל האגו – למען מטרה נעלה יותר.

כדי לעלות לדרגת קבלת ההחלטות, העם צריך חינוך – ללמוד על מבנה העולם החדש, על הקשר האינטגרלי והתלות בין כל חלקי העם ועל ההכרח בחיבור כדי להצליח בכל דבר מהיום והלאה.