היחס בין אדם אחד למשנהו

הכוחות הרוחניים מתגלים בחומר שנקרא "היחס בין אדם אחד למשנהו" ברוחניות, בכל דרגה חדשה נמחק העבר ואתה בונה יחס חדש. אם נשאר משהו מהעבר זה כישלון. הבעיה היא שאנו לא מקבלים בחשבון את הבורא כשותף. בכל השאלות, הבירורים, העבודות בהפצה – הכול צריך להיות בהרגשה שחייבת להיות כאן עזרת ה'. אנו צריכים להיות בהרגשה, בהכרה, שהכול מתקיים כדי שבתוך מה שאנו מבררים ועושים יתגלה הבורא. אם זה לא קורה, הפעולות הן ריקניות ולא תהיה מהן שום תועלת. ככל שמתקדמים התנאים נעשים יותר קשים, ודרושה תשומת לב יתירה. הדאגה בלב כל חבר בחברה שמתקדמת לעבר הרוחנית צריכה להיות על כל דבר ודבר כמו במשפחה. לא משנה מה קורה, זה שייך לכולם. גוף אחד, לב אחד, מוח אחד, זה מה שדורשים מאיתנו. גדילה היא שינוי בלתי פוסק – לא לפחד מזה. הפצת חכמת הקבלה יוצרת בציבור הכנה להבין את המכות הניחתות עליו, ואז הן כבר לא יראו בעיניו כרע, אלא כ"עזר כנגדו". "מאהבת הבריות לאהבת ה'" – אחרת אף פעם אינך יכול לאתר את הכיוון לבורא; מתוך הנחיצות לחיבור, אתה מגלה את הבורא – רק אז אתה נזקק לו ממש. אם החברה יודעת שהיא הולכת לתקן את עצמה, כל אחד עושה "Delete" על כל מה שיש לחברה כלפיו ועל מה שיש לו כלפי החברה ועושים הכל מחדש. "אור" – תענוג. "אור חכמה" – תענוג שאני מקבל בצורה ישירה, כשאני רוצה ליהנות בעצמי. "אור חסדים" – תענוג מזה שאני מרגיש שאני מקושר עם הזולת, מזה שאני משפיע לו. אני לא תופס את הכוחות עצמם, אלא רק את הופעתם בחומר. בכל דבר שבו אני עוסק בחיים במודע או שלא במודע, אני עוסק בחיקוי חיובי או שלילי, של הטבע, של הבורא. אין יותר מזה, כי כל הצורות ממנו. בורא זה כוח השפעה שאני מזהה בתוכי ולא מחוצה לי