Home >> שיעורי קבלה >> הבחירה החופשית
החבחירה החופשית

הבחירה החופשית

מלבד הנקודה הראשונית, לא יתנו לנו יותר רצון לרוחניות; הבחירה החופשית שלך היא, להוסיף לרצון ההתחלתי שניתן לנו רצון נוסף מהסביבה "ואהבת לרעך כמוך" – אני צריך לאהוב את הרצונות לבורא של הזולת, ובמידה שאני מצרף אותם אלי, אני בונה את הנשמה שלי. עלינו "לפתוח עיניים", להסתכל על השני ולחפש במה לקנא בו בדברים החיוביים – לחפש חסרונות נוספים להתקדמות. עלינו להשפיע, להבליט ולהפיץ את נקודת הקשר בינינו, על-פני כל הדברים האחרים. על האדם שמתקדם ברוחניות, לקבל שכל ההפרעות מגיעות מלמעלה, ולכן אל לנו לשים לב להפרעות עצמן, אלא ללכת קדימה על-פניהן, ובהתגברות על ההפרעה לכיוון המטרה, אני הופך אותן ל"עזר כנגדו". אם אני יודע שהצלחת החבר ברוחניות הופכת להצלחה שלי, הקנאה שלי בוא תהיה קנאה טובה ולא הרסנית. "ימין" – גדלות המטרה, הכרת המטרה – אין עוד מלבדו; שכל מה שנעשה, נעשה כדי לקדם אותנו למטרה. בסך-הכול העבודה היא קלה; היא קשה לנו רק כי אנו לא רוצים להרים את הראש מה"אבוס" שלנו. המכות של ימינו הן יותר מערכתיות ופחות אישיות, הן מיועדות לקשור אותנו יחד. בעיסוק בהפצה, האדם בונה את הכלי הרוחני שלו, שבו הוא יגלה את הבורא. הן בגשמיות והן ברוחניות, אנו תופסים את החומר ואת הצורה שלו בלבד, בהתאם למבנה החושים שלנו. הכול נמדד לפי הכלים שלנו; כל מה שאני מרגיש כקיים, קיים בחוש שלי בלבד. אנו לא קולטים רוחניות, כי אין בנו את התכונה הרוחנית; "רוחניות" – צורת ההשפעה שלי, שאני בונה על עצמי. החוש הגשמי קולט בספיגה, ולכן גם בהרחבתו למקסימום, לא ניתן לגלות רוחניות. הכול תלוי בכוונה, בהכנה הפנימית של כולם לפני אירועי החיבור שאנחנו מארגנים. ה"אני" שמרגיש את כל המציאות, זו אותה נקודת השבירה, שאותה עוד נצטרך לגלות. כל השינוי הוא בפנים – אני לא תלוי בתיקונים שלי באף אחד, אלא בי בלבד.