Home >> שיעורי קבלה >> אין לאן לברוח

אין לאן לברוח

אל לנו לברוח מהמקום שבו אנו מממשים את הרוחניות; המקום הזה זה הקשר בינינו. אף אדם לא מרגיש בתוך עצמו את הרוחניות, אלא רק בחיבור בינינו…

עבודת האדם
כל העבודה שלנו היא שבתוך הרצון לקבל שלנו יתהווה רצון להשפיע, תתגלה איזושהי מידה לרצון להשפיע, חיסרון לזה, חיסרון להשפעה, חיסרון להיות בצורה כמו הבורא.

אני חלק ממערכת
הבלבול שלנו, אי ההבנה שלנו, הם בגלל שאנחנו חושבים ברצון לקבל ולא ברצון להשפיע. הם בגלל שאנחנו לא מבינים את תוכנית הבריאה. זה נובע מתוך זה שהאדם דואג לכלי הקטן שלו, אך אנחנו קיימים בתוך המערכת וכולנו קשורים יחד ותלויים זה בזה. זאת אומרת שמה שאני מרגיש הוא תפקוד המערכת בזמן אמת לטובה או לרעה, ואלו החיים שלי. המערכת הזאת מתפקדת כמו גוף החי בכל המערכות שלו, ואני שייך לאיזה חלק במערכת, ולפי התפקיד שלו בכל המערכת הוא מרגיש תוצאה מכל המערכת – לטובה ולרעה. ולכן כל אדם מתפעל ממצבו בעולם בצורה שונה, בהתאם למצבו במערכת הכללית.

הכוונה הנכונה
הכוונה הנכונה היא – לרצות שיהיה לכולם טוב, ולא על-מנת שיהיה לי טוב.

אין לאן לברוח
המערכת הגלובאלית שמתגלה כיום, מגלה לכל האנושות על-ידי ייסורים, שאין לאן לברוח, ומאלצת את כל בני האדם – על-ידי ייסורים או על-ידי השתתפות עצמית, להגיע לצורת המשפיע.

מחי למדבר
עבור אדם שמרגיש רוחניות, הבחנת החיים והמוות הגשמית הופכת להיות מאד מוזרה. כי אם הוא עובר לתפיסה יותר חשובה, שההשפעה היא החיים והקבלה היא מוות, אז הוא עובר מרמת החי לרמת המדבר, ואז בשבילו זה חיים ומוות ולא אם הגוף הבשרי חי ומת. הוא נמצא בהרגשת הרצון כלפי חיים ומוות כלפי הרוחניות, ובזה הוא דבוק. ולכן העולם הזה לא מהווה עבורו הפסקות בתהליך.

קו אמצעי
בסך הכל שום דבר לא נעלם. אין חידוש חוץ מיחס הנברא, שהוא רוצה להוסיף את היחס שלו, איך הוא משתמש באור ובכלי. הוא רוצה להשתמש בהם בידיים בשתי מושכות, האחד בצד שמאל זה הכלי ובצד שני זה האור. הוא רוצה להשתמש בהם יחד ולהידמות לבורא, וזה נקרא "קו אמצעי", שאותו הנברא מוסיף.

חוכמת הכוונה
כל הקבלה היא חכמת הכוונה – איך אנחנו עוסקים בכוונה על מנת להשפיע לאותו בעל הבית. וכך אנו בונים מעצמנו את דמות המשפיע – הוא לי ואני לו, וזה כל התהליך שאנחנו עוברים.

אדם לפי הקבלה
"אדם" – מי שקובע בצורה עצמאית, שהוא רוצה להשתמש ביוצרות שניתנו לו בעצמו.

חרות ממלאך המוות
אם אתה רוכב על ה"חמור" (הרצון), זה נקרא שאתה אדם. וזה השלב הראשון לחרות ממלאך המוות, שהוא דאגה לחיי העולם הזה.

כל המימוש שלנו הוא בחיבור, בערבות בינינו.
עד כמה שאני יכול לקרב בעצמי ולהכניס בתוכי את כל העולם, אז אני בונה בי את הכלי לקבלת האור. והערבות זו ההגדרה הנכונה של החיבור. ערבות נקרא שאתה ואני חשובים לי ללא הבדל, כאחד, ובצורה השלמה, המלאה. וכל הבעיה שלנו היא שאנחנו לא רוצים להגיע לזה. זו כל הצרה של עם ישראל, ולכן הוא נמצא בשנאה מהאחרים, מבעיות מהאחרים, וזה לא יפסק. אנחנו עדיין נמצאים בפסק זמן, שנותנים לנו הזדמנות להתעורר. והערבות היא גם ההצלה הגשמית, קודם כל שלנו, והיא גם האמצעי להגיע למימוש הרוחני, שאותו אנחנו חייבים לעשות בינינו ולהראות דוגמא לכל העולם. בזה בעצם המימוש. בזה אתה נעשה חופשי ולא בשום צורה אחרת.